דלתא-9-טטרהידרוקנאבינול (Δ9-Tetrahydrocannabinol-THC) הינו אגוניסט לקולטן לקנאבינואיד. צריכה ממושכת של THC משפיעה את צורות התנהגות שונות, כולל על תהליכים קוגנטיביים. מטרת מחקר זה הייתה לבחון בחולדות האם שימוש כרוני ב-THC משפיע על אימפולסיביות וצריכה אזורית של גלוקוז במוח.
עוד בעניין דומה
לצורך קביעת משך "המתנה אימפולסיבית" החוקרים לקחו 20 חולדות זכרים מזן lister hooded rats, ואילפו אותם לבצע פעולה התלויה בזמן תגובה. לאחר מכן הם ביצעו מבדק בסיסי של אימפולסיביות וצריכת גלוקוז במנוחה באמצעות 18F-FDG-PETי([18F]-fluoro-2-deoxy-D-glucose and positron emission tomography). לאחר מדידות של מצבם הבסיסי של החולדות, הם חולקו לשתי קבוצות שוות; 10 קיבלו THC במינון של 3 מ"ג/ק"ג ו-10 קיבלו הזרקת דמה לחלל הצפק מידי יום למשך 21 ימים. כעבור 21 ימים אלו, בוצעו מבדקים התנהגותיים ודימותיים חוזרים ונמדדו רמות THC בדמם של החולדות. החוקרים ביצעו ניתוח שונות באזורי המוח המקושרים לאימפולסיביות באמצעות ערך צריכת גלוקוז סטנדרטית וניתוח מתאם עבור הפרמטרים שנאספו.
תוצאות המחקר הדגימו כי לאחר מתן כרוני של THC נצפתה ירידה בצריכת הגלוקוז (p<0.05) באזורים; פיתול החגורה, ההיפוקמפוס, האמיגדלה, התלמוס וקליפת המוחון, בהשוואה לקבוצת מקרי הביקורת. כמו כן, נצפתה עליה מובהקת במספר תגובות no-go תואמות (המשקפים משך המתנה מוארך) בחולדות שטופלו עם THCי(p<0.05). יתרה מזאת, תגובות no-go תואמות נמצאו במתאם חיובי חזק עם רמת THC בדם (מדד התאמה על שם ספירמן של 0.79, p<0.01).
מסקנת החוקרים הייתה כי ישנה הפחתה בהתנהגות אימפולסיבית לאחר טיפול ממושך עם THC, יחד עם הפחתה בצריכת הגלוקוז באזורי מוח הקשורים לכך.
מקור: