האם מורפיום יעיל לטיפול בשיעול בחולי פיברוזיס ריאתי אדיופתי?

פיברוזיס ריאתי אדיופתי היא מחלת ריאות פיברוטית פרוגרסיבית, בה רוב המטופלים מדווחים על שיעול. לא קיימים כעת טיפולים מוכחים. לאחרונה פורסם בכתב העת The Lancet Respiratory Medicine, ממצאים ממחקר פאזה 2 PACIFY COUGH. במחקר זה, החוקרים ביקשו לבחון את השימוש במורפיום בשחרור מבוקר במינון נמוך בהשוואה לאינבו, כטיפול נגד שיעול במטופלים עם פיברוזיס ריאתי אדיופתי.

המחקר בוצע כמחקר מוצלב במתכונת כפולת סמיות, רב-מרכזית ועם חלוקת חולים אקראית, בשלושה מרכזים מומחים בבריטניה. החולים שנכללו במחקר היו בגילאים 40-90 ואובחנו עם פיברוזיס ריאתי אדיופתי במהלך 5 השנים האחרונות. הם דיווחו באופן עצמאי על שיעול (שנמשך מעל 8 שבועות) והיו בעלי ציון VASי(visual analogue scale), סולם אנלוגי חזותי להערכת השיעול של 30 מ"מ ויותר. החולים חולקו באופן אקראי וביחס של 1:1 לקבוצת אינבו פעמיים ביום או לקבוצת מורפיום פומי בשחרור מבוקר במינון 5 מ"ג לפעמיים ביום ולמשך 14 ימים. בתום התקופה, התרחשה הצלבה של הקבוצות שנעשתה לאחר תקופת washout של 7 ימים.

החולים חולקו באופן אקראי לקבוצות לפי הסדר בו ניתנו המורפיום והאינבו, שנקבע על פי לוח זמנים שנוצר על ידי מחשב. חולים, חוקרים, אחיות מחקר ואנשי בית מרקחת היו רעולי פנים להקצאת הטיפול. המטרה העיקרית במחקר הייתה מדידת השינוי באחוזים בתדירות השיעול האובייקטיבי בזמן ערות (נמדד בשיעולים לשעה) בהשוואה לבסיס. שינוי זה הוערך באמצעות ניטור דיגיטלי אובייקטיבי ביום 14, באוכלוסיית כוונה לטיפול, שכללה את כלל המטופלים שחולקו באופן אקראי. בנוסף, נתוני בטיחות סוכמו עבור כלל החולים שנטלו לפחות תרופת מחקר אחת ולא חזרו בהם בהסכמתם.

בין ה-17 בדצמבר 2020 ל-21 במרץ 2023, 47 משתתפים הוערכו לזכאות, ו-44 נרשמו והוקצו באופן אקראי לטיפול. הגיל הממוצע היה 71 שנים (סטיית תקן 7.4), ו-31 (70%) מתוך 44 המשתתפים היו גברים, בעוד ש-13 (30%) היו נשים. בנוסף, התפקוד הריאתי של המטופלים היה לקוי באופן בינוני: ערך ה-FVCי(forced vital capacity) הממוצע היה 2.7 ליטר (סטיית תקן 0.76), ערך ה-FVC החזוי הממוצע היה 82% (17.3), ויכולת הדיפוזיה של פחמן חד חמצני (DLCO) הצפויה הממוצעת הייתה 48% (9.10).

מתוך 44 חולים שחולקו באקראי, 43 השלימו טיפול עם מורפיום ו-41 השלימו טיפול אינבו. בניתוח כוונה לטיפול, מורפיום הפחית את תדירות השיעול האובייקטיבי בערות ב-39.4% (רווח בר-סמך 95%: -54.4-(-19.4); p=0.0005), בהשוואה לאינבו. תדירות השיעול הממוצעת בשעות היום ירדה מ-21.6 (שגיאת תקן 1.2) שיעולים בשעה בבסיס ל-12.8 (שגיאת תקן 1.2) שיעולים בשעה עם טיפול עם מורפיום, בעוד ששיעור השיעולים לא השתנה בקבוצת האינבו (21.5 (שגיאת תקן 1.2) שיעולים לשעה ל-20.6 (שגיאת תקן 1.2) שיעולים לשעה). כמו כן, ההיענות הכללית לטיפול הייתה 98% בקבוצת המורפיום ו-98% בקבוצת האינבו. תופעות לוואי נצפו ב-17 (40%) מתוך 43 משתתפים בקבוצת המורפיום, וב-6 (42%) מתוך 42 החולים בקבוצת האינבו. תופעות הלוואי העיקריות של מורפיום היו בחילות (שישה (14%) מתוך 43 מטופלים) ועצירות (תשעה (21%) מתוך 43). בנוסף, אירוע חמור אחד (מוות) התרחש בקבוצת האינבו.

החוקרים מסכמים כי בחולים עם שיעול הקשור לפיברוזיס ריאתי אדיופתי, מורפיום בשחרור מבוקר במינון נמוך הפחית באופן מובהק את מספר השיעולים האובייקטיביים במהלך 14 ימים, בהשוואה לאינבו. ממצאים אלו מראים כי מורפיום עשוי להיות טיפול מבטיח לשיעול בחולי פיברוזיס ריאתי אדיופתי. מחקרים ארוכי טווח צריכים להיות מוקד המחקר בעתיד.

מקור:

Morphine for treatment of cough in idiopathic pulmonary fibrosis (PACIFY COUGH): a prospective, multicentre, randomised, double-blind, placebo-controlled, two-way crossover trial. Zhe Wu, Lisa G Spencer, Winston Banya, John Westoby, Veronica A Tudor, Pilar Rivera-Ortega ,Nazia Chaudhuri, Ira Jakupovic, Brijesh Patel, Muhunthan Thillai, Alex West, Marlies Wijsenbeek, Toby M Maher, Jacky A Smith, Philip L Molyneaux. The Lancet Respiratory Medicine April 2024