מטרת המחקר הייתה לבדוק האם טיפול עם סטטינים מפחית תמותה אצל אנשים בגילאי 60 ומעלה באוכלוסייה הכללית.
עוד בעניין דומה
החוקרים ביצעו מחקר קוהורטה רטרוספקטיבי, אשר נערך באמצעות מאגר הנתונים של אנגליה ווויילס, The Health Improvement Network database, על סמך נתונים ממרפאות משפחה אשר הוזנו לתוכו בין 1990 ל-2017. המשתתפים היו אנשים אשר הגיעו לגיל 60 בין 1990 ל-2000 והיו ללא רקע של תחלואה קרדיווסקולרית או טיפול בסטטינים. במסגרת המחקר נערך מעקב אחר המטופלים עד לשנת 2017.
תוצאות המחקר הראו כי טיפול נוכחי בסטטינים היה קשור להפחתה משמעותית בתמותה מסיבה כלשהי מגיל 65 ואילך, עם הפחתה משמעותית יותר אצל מטופלים מבוגרים יותר.
הסיכונים היחסיים המותאמים עבור תמותה אשר היו קשורים לטיפול עם סטטינים בגילאים 65, 70, 75, 80 ו-85 היו 0.76 (95% רווח בר-סמך 0.71-0.81), 0.71 (95% רווח בר-סמך 0.68-0.75), 0.68 (95% רווח בר-סמך 0.65-0.72), 0.63 (95% רווח בר-סמך 0.53-0.73) ו-0.54 (95% רווח בר-סמך 0.33-0.92), בהתאמה. הסיכונים היחסיים המותאמים לא נבדלו בין נשים לגברים או בין משתתפים עם סיכון קרדיאלי שונה.
לסיכום, על פי תוצאות המחקר גורמים מנבאי תמותה נבדקו מחדש כל חצי שנה עד גיל 85 באוכלוסית מטופלים אשר טופלו למניעה ראשונית או שניונית. ההפחתה העקבית בתמותה בעקבות שימוש בסטטינים מגיל 65 ואילך תומכת בשימוש בתרופות אלה על סמך אינדקציה קלינית מגיל 75 ומעלה. מסקנה זו הבהירה את התועלת עבור קבוצת הגיל המבוגר אשר לא הייתה וודאית.
מקור: